בין רצים קיימת שאלה נצחית שמייצרת אין סוף ויכוחים: מהי צורת הריצה
המוצלחת ביותר שבה תוציא כמה שפחות אנרגיה ותרוץ הכי מהר? והאם ריצה ברגליים יחפות
(טבעיות) היא הכי יעילה?
כשאנשים רצים מהר מאד למרחק קצר (ריצת ספרינט) הם משנים באופן טבעי את
הפסיעה שלהם, ונוטים יותר קדימה אך אין זה אומר שסגנון זה מתאים לריצה למרחקים
ארוכים.
בבדיקה שערכו לאצנים, נמצא כי רבים רצים כשהעקב נוחת ראשון לקרקע,
רבים אחרים הניחו ראשית את אמצע כף הרגל ומעטים הניחו את קדמת כף הרגל ראשונה.
המסקנה איפה היתה שאין שיטה אחת מוצלחת לריצה מהירה, נוחה וחסכונית באנרגיה. מה
שכן נמצא זו העובדה שכאשר אצן מנסה לשנות את ריצתו הטבעית הוא השקיע הרבה יותר
אנרגיה בריצה לאותו מרחק.
יש הטוענים שריצה ברגליים יחפות היא טבעית יותר וכי בני האדם נועדו ללכת
ולרוץ יחפים. כשאתה מרים את כף רגלך בעת ריצה עם נעליים אתה צריך להרים גם את משקל
הנעל וזה דורש השקעת אנרגיה. בנוסף הרכות שבנעליים סופגת אנרגיה שאמורה היתה לדחוף
אותך קדימה.
אם אתה מעדיף לרוץ עם נעליים, הדבר הכי יעיל אחרי להיות יחפים זה
לדרוך קודם כל עם מרכז כף הרגל ולא עם העקב. מחקר אחר מצא שנעילת נעליים קלות משקל
היו יעילות יותר בריצה מאשר לרוץ יחפים (לצורך המחקר הרצים היחפים היו עם משקולות
על רגליהם כדי להוריד את פקטור המשקל מהמשוואה). נמצא כי הרצים עם הנעליים הקלות
השתמשו ב-3-4% פחות אנרגיה מאשר רצים יחפים עם משקולות על רגליהם.
מחקר נוסף שהתחקה אחר המחקר הקודם בדק את השפעת הרכות שבנעליים על
הריצה ומצא ש-10 מ"מ תוספת רכות הכי עזרה לריצה והפחיתה את כמות השקעת
האנרגיה ב- 2%.
ניתן להבין איפה שאין דרך אחת טובה לריצה מהירה ויעילה. אך מומלץ
לנעול נעליים קלות משקל עם תוספת רכות של כ- 10 מ"מ.
למידע על מדרס לספורטאים ניתן להכנס למדרסים קום.
